עשר שנים
אחרי החופה
טבעות חדשות
בין כל ההתרגשות של החגים, נטע ואני (וחברים ומשפחה) מצאנו זמן להתרגשות נוספת – כי השבוע חגגנו עשר שנים לנישואים שלנו. ולא רק בטבעות חדשות, אלא באירוע מושקע, עם טקס חדש ואפילו מחווה לכתובה.
למי שהיו (ריגשתם ושימחתם אותנו מאוד) ולמי שלא היו – הנה כמה רגעי שיא בשירים ובתמונות*
*= תודות בסוף
הכנות
פרחים לבנים
מקשטים את החצר
זוג וחברים
האירוע התקיים בקרצ'מע שזה פונדק דרכים ביידיש ומקום מיוחד, אבל קצת מוזנח בעין כרם. העין הטובה של חברה מוכשרת יחד עם הידיים הנדיבות של עוד חברים* עזרו לנו להפוך אותו לפשוט ומקסים.
צמד עצים
יוצרים צמרת אחת
מחווה לכתובה
לקראת הטקס רצינו לעשות גם חידוש לכתובה שלנו**, ותוך כדי המחשבות של מה נכתוב בה עלה לנטע רעיון מקסים שלא נכתוב בה כמעט שום דבר. בהשראת עצים שראינו בטיול שעשינו לפני שנים, ביקשנו מידידיה שלנו* לצייר לנו שני עצים שגדלים שלובים זה בזה. על כל אחד מהם כתבנו חמש מילים המייצגות את האיכויות שאנחנו מביאים לקשר וחשובות לנו בו. בשורשים כתבנו את האיכויות שהן הקרקע המשותפת שממנה שנינו צומחים. (אם אתם מכירים אותי ואת נטע אתם מוזמנים להסתכל מקרוב ולנחש מי זה מי – ניתן רמז בתשובה הגאונית (!!!!) של שחר "זה הצד של אבא כי אבא הוא ילד מבפנים, ואמא היא אמא גם מבפנים וגם מבחוץ".
קבלת פנים
אירוע קטן
עם כל אורח שנכנס
חיוך מתרחב
אז קודם כל זו לא חתונה, ולכן הזמנו לאירוע רק משפחה קרובה וחברים, וגם להם נתנו פטור גורף לכל מי שלא רואה את עצמו מתחבר לאירוע כזה שהוא לא סטנדרטי וגם רגשי ורוחני (כלומר קיטשי והיפי).
כה משמחות
המתנות שאמרנו
שאין צורך
—
חסרונם
כמעט ולא מורגש
האבות שלנו
מעגל שירה
שיר ראשון
בקצב מהיר ממנו
פעימות ליבי
—
קולות חברינו
ממלאים את החלל
שיר כניסה לחופה
אז אחרי שכולם אכלו* ושתו ופטפטו, התחלנו את הטקס במעגל שירה מקודשת שהובל על ידי חברינו המוזיקאים*. כשעצמתי את העיניים ושמעתי את כולם שרים, במיוחד את שיר הכניסה לחופה שלנו, הרגשתי עטוף ומחובק – כמו בחופה של צלילים. בין השירים בירכו חברים ומשפחה ואנחנו סיפרנו בקצרה על הזוגיות שלנו ועל הסיבה שאנחנו עושים את הטקס הזה.
מברך אותנו
כאחד האורחים
מטפל זוגי
בקצרה מאוד נגיד שהזוגיות שלנו שהתחילה באהבה גדולה ובקשר אינטנסיבי שבו עשינו כמעט הכל יחד. אבל היא ידעה ימים קשים בעקבות משברים אישיים שעבר כל אחד מאיתנו – והקושי שלנו לתמוך אחד בשנייה בתוכם. התסכול והכאב שנוצר ביננו הביאו אותנו לטיפול זוגי שעזר לנו להחזיק ידיים בזמן שכל אחד מאיתנו בונה מחדש את עצמו כאדם שלם המסוגל לתמוך קודם כל בעצמו ואז באחר, וגם עזר לנו לראות, כל פעם מחדש, שהאהבה הגדולה שלנו מעולם לא הלכה לשום מקום. הטקס הוא בעצם הבשלה של תהליך של מספר שנים של איחוי וריפוי של הקשר עם שורשים עמוקים יותר, על יסודות איתנים יותר.
החלפת טבעות
הטבעת שלך
עוברת במעגל
מגבר לגבר
היות וזו לא חתונה לא רצינו לשחזר את מבנה הטקס – אבל רצינו לעשות תהליך משמעותי של החלפת טבעות שבו גם הקהל ייקח חלק. בטקס שיצרנו ביקשנו מכולם וכולן ליצור מעגל שחציו גברים וחציו נשים – כשאני ונטע עומדים בנקודת בנקודת החיבור. שחר עמד במרכז והביא את הטבעות* לזוג חברים* שעמד בקצה השני של המעגל בזמן שכולנו התחלנו לשיר יחד ניגון מרגש. החבר לקח את הטבעת שאני אתן לנטע, החזיק אותה בידו וטען אותה בכוונה ואהבה – והעביר אותה לגבר לידו. כך עשתה גם בת זוגו עם הטבעת שנטע תיתן לי. כך עשו כל הגברים ונשים עד שהטבעות הגיעו אלי ואל נטע. בשביל לקבל אותן היינו צרכים לעמוד גב אל גב, אחור באחור. אחרי שקיבלנו את הטבעות הלכנו זה לצד זו אל מרכז המעגל והסתובבנו להביט זו בזה.
פנים בפנים
מדייק מה שאמרתי לך
תחת החופה
—
מה שאמרת לי
מתחת לחופה
מילה במילה
בשיא הטקס, כמו החלק הכי מרגש בחופה, כל אחד מאיתנו חידש את הברית במילים של אהבה שהתכתבו עם המילים שאמרנו לפני עשר שנים. אז ונתנו אחת לשנייה את הטבעות עם כל הכוונות והברכות ואהבה, שלנו ושל החברים והחברות שלנו. עכשיו לשיר הזה יש הרבה יותר מובן:
עשר שנים
אחרי החופה
טבעות חדשות
מלא כוכביות של תודה
- תודה לאיתן על הצילום (ועל השיתוף המקסים שלהסתכל דרך העדשה גורם לו להתרגש יותר)
- תודה אפרת על העיצוב המוקפד, תודה תבור ואמיתי על העזרה בסידור
- תודה יפעת על הציור המקסים של העצים
- תודה קייטרינג סכין ומזלג (מבית מיכאלה) על האוכל המעולה והשירות הנעים
- תודה תבור, מרים, מאיר ואורן – על הליווי המוזיקלי
- תודה מירה, דותן, שרה ואיתן, אמא על הברכות ולכל מי שברכו באופן ספונטני
- תודה לסטודיו קוויטנר – על הטבעות המדהימות
- תודה נאווה וירח על העזרה בתכנון וההובלה של מעגל השירה ושל הטקס
- תודה לכל החברים והחברות, ולמשפחה היקרה שלנו – על הזמן, על האהבה, על השמחה.
כוכבית שתיים – חפירות למתקדמים
גם את החתונה שלנו לפני עשור לקחנו מאוד ברצינות – ואפילו כתבנו על זה כמה קטעים כולל על הכתובה הנקבית שכתבנו כתמונת מראה לכתובה המסורתית (כי (מכל מיני סיבות המפורטות בטקסט) התחתנו בטקס אורתודוקסי). אזהרת חפירה ארוכככככה – בואו נגיד שזה נכתב לפני שכתבתי שירי הייקו 🙂
