בסמטה צרה
פנס הרחוב כבה
פתאום כוכבים
אני נעם גבע, ואני כותב הייקו ביום – אחד לפחות – מאז ינואר 2018.
בדף הזה ריכזתי את מה שלמדתי על השירה הקצרה, והכל כך עמוקה, הזו.
לפני שנגיע להייקו עצמו, אני רוצה לספר לכם קצת על הדרך שלי. אבל אם אתם רוצים – אפשר לדלג ישר אליו.
הייקו ביום הוא הזמנה לראות שבכל רגע הוא פתח להשראה ונוכחות – ושאין יום שעובר מבלי שיש בו לפחות רגע אחד שראוי לשיר.
מעוף הדרורים
לוקח את מבטי
אל הירח
לכתוב ולקרוא ביחד
את התרגול הזה אני חולק בקבוצת הוואטסאפ של הייקו ביום – שולח שירים ומפרסם תרגולי כתיבה.
ופעם בשבוע אני נותן לכם את הבמה: הקבוצה נפתחת לשעה אחת, וכל אחד ואחת מוזמנים לכתוב הייקו אחד. רק אחד.
אז מה זה בעצם הייקו?
כי בשביל זה באתם, נתחיל מהשיר המפורסם ביותר – ודרכו נלך בדרך שאולי תסתיים גם בשירים שלכם.
בריכה עתיקה
צפרדע קופצת
צליל המים
התשובה הכי פשוטה, והכי ברוח ההייקו, היא: זה הייקו.
אבל זה לא סתם הייקו, אלא דוגמה מכוננת שדרכה נוח מאוד להיכנס בשעריה של סוגת השירה הקצרה ביותר בעולם.
השיר הזה נכתב ביפן במאה ה 17 על ידי מאצואו באשו, שבמידה רבה אפשר לומר שהוא אבי ההייקו – מי שכונן אותו כסוגה אמצעית בשירה היפנית.
באשו היה מתרגל זן והוא הביא את רוח הזן לשירה: הוא רוחני להדהים באופן פשוט וקונקרטי, הוא נוגע במה שמעבר מתוך מחויבות למסגרת חוקים נוקשה ולדברים כפי שהם.
אז הרוח תבוא ובמה שמעבר ניגע. אבל קודם כל צריך להכיר את החוקים.
החוקים
שיר הייקו קלאסי מוגדר על ידי שלושה חוקים פשוטים (לכאורה)
מבנה – 17 הברות בחלוקה לשלוש שורות – 5/7/5
מילת עונה (קיגו) – המשייכת את השיר לאחת מעונות השנה
מתח פנימי – חלוקה פנימית של השיר לשני חלקים שהמתח ביניהם הוא ליבו הפועם של השיר
העמקה בכל אחד מהם תראה לנו גם קצת מהמורכבות של תרגום וכתיבת הייקו בשפות שאינן יפנית, וגם את סוד הקסם של ההייקו.
מבנה
חמש הברות
ואז שבע הברות
ואז שוב חמש
זה המבנה הקלאסי של ההייקו.
אבל אם נסתכל על התרגום של השיר של באשו נראה שהמבנה שלו הוא 5 / 6 / 4 הברות.
למה? ישנם תרגומים בעברית ששומרים על המבנה במדויק והם משמעותית פחות טובים – למשל
בריכה עתיקה // צפרדע קופצת פנימה // צליל מים נשמע
סוד הקסם של השיר הזה הוא בפשטות ובמיוחד בסיום החד שלו – בחוויה של צליל המים.
כל תוספת מילים שתפקידה למלא את מכסת ההברות מכבידה ועושה עוול לשיר.
כשצריך לבחור בין הדיוק במשמעות לבין הדיוק במבנה – משוררי ומתרגמי הייקו רבים בשפות שאינן יפנית מעדיפים את התוכן על פני הצורה.
והאמת היא שמה שיפנים סופרים הוא בכלל לא הברות אלא משהו אחר שאין לנו בעברית – מוזמנים לראות את ההסבר המעניין בסרטון:
מילת עונה - קיגו
על פי הכללים שיר הייקו צריך להכיל קיגו – מילת עונה המשייכת אותו לעונת השנה על פי רשימות מוסכמות של התרבות היפנית.
למשל בשיר של באשו צפרדע היא קיגו של אביב.
הרשימות האלו מאוד ספציפיות לאקלים ולתרבות היפנית ואין להן משמעות מחוצה לה, ואני לא מכיר רשימות בשפות אחרות.
ובכל זאת גם מחוץ ליפן ישנו ערך גדול בכתיבת שירים המתכתבים עם העונות והזמנים התרבותיים. למשל פריחת השקד בעין כרם מהדהדת לי בכל שנה את פריחת הדובדבן היפנית – שהיא קיגו נפוץ ומוכר.
ויש גם מה שאני קורא לו קיגו ישראלי – עיגון של השיר לא רק בעונה של הטבע, אלא בזמן התרבותי שלנו:
אבל בעיני הקיגו מצביע על איכות עמוקה יותר של שירת הייקו – והוא הפנייה החוצה אל הטבע, אל התרבות, אל העולם.
צהרי סתיו
אומר שהחיינו
על קרמבו
מתח פנימי
שיר הייקו מתבסס על ניגוד או מתח בין שני אלמנטים מאותה הסיטואציה או לפעמים מסיטואציות שונות. לדוגמא בשיר של באשו המתח הוא בין הבריכה (מלאכותית, גדולה, סטטית) העתיקה ובין הצפרדע (טבעית, קטנה, ברת חלוף) קופצת.
מהותו של ההייקו הוא לתפוס את הרגע הייחודי והחד פעמי שנוצר במפגש בין הניגודים. באשו עושה זאת נפלא באמצעות צליל המים.
מנער שמיכה
עלי שלכת נופלים
תחת עץ אחר
שירת הדברים עצמם
כמו שראינו בקיגו, המבט של ההייקו מכוון החוצה – למשהו שקורה בעולם. הייקו אינו דימוי ואינו מטאפורה – אלא תיאור פשוט של רגע – שפעם מישהו תיאר כ”רגע של אהה!”
באשו אינו אומר לנו “כי האדם צפרדע קופצת, כמו הצפרדע הוא קופץ למים”. השיר מתאר צפרדע אמיתית, קפיצה אמיתית – ואת הצליל הקטן וחד פעמי שהיא יוצרת.
בנוסף שירת הייקו נוטה לכלול מעט מאוד את המשורר ואת עולמו הפנימי. באשו אינו מספר לנו דבר על כיצד הוא מרגיש או מה הוא חושב על אותה בריכה צפרדע וצליל. למעשה העדות היחידה לנוכחות של משורר בסיטואציה היא עצם קיומו של השיר.
כך זה נראה בפועל – שיר של אפרת מנור, תלמידה שלי, לפני ואחרי שעבדנו עליו יחד:
לפני
בתוך תיק ישן
צעיף אדום ממשי
מזכרת אהובה
אחרי
בתוך תיק ישן
צעיף אדום ממשי
של אמא שלי
״מזכרת אהובה״ אומרת לנו מה להרגיש. ״של אמא שלי״ פשוט מראה – והרגש מגיע לבד.
ומה המשמעות של כל זה?
שיר הייקו מתחיל ברגע שיש בו מתח, ניגוד – משהו מעניין שתופס אותנו. הכוח של הייקו הוא לתפוס את הניגוד הזה במילים – ולהגיש אותו לקוראים.
כך אנחנו חווים משהו ממה שחווה הכותב. הייקו לא אומר לנו מה המשמעות או האמירה – אלא נותן לנו לחוות את המתח – וליצוק לו משמעות בעצמנו.
על השיר של באשו – נכתבו הררים של פרשנות – ואחת המקובלות שבהן היא שהבריכה העתיקה מהדהדת את המסורת הבודהיסטית העתיקה, והצפרדע את מאמצי המדיטציה של האדם להיכנס אל תוך תוכה של החוכמה האצורה באותה מסורת. כאשר האדם פוגש במסורת מידי פעם נוצר רגע חד פעמי של הבנה והכרה, כמו צליל המים.
עבור מי שאינו מתרגל זן השיר הזה עדיין מצביע לנו על המתח שבין המבנים והמוסדות העתיקים בחיינו, האנשים הפועלים בהם והחיים שנוצרים במפגש.
צליל המים מהדהד בעולם הרבה אחרי שבאשו עזב אותו, מעורר השראה ומעודד אותנו למצוא את רגעי ההייקו בחיים שלנו!
מכסה מנוע
שקד נושר מעץ
צליל הפח
להמשיך מכאן
אם הגעתם עד לכאן, כנראה שמשהו פה מדבר אליכם. אפשר להמשיך בשתי דרכים: לכתוב יחד איתנו בקבוצה – או ללמוד איתי לעומק, בקורס וידאו על הכללים ועל המהות של שירת ההייקו.