מחבת על האש
פלפל על קרש חיתוך
קוביות קטנות
תגית: אוכל Page 1 of 3
מסעדה הודית
בדיוק כמו בדלהי
מלצר מנפאל
היינו במסעדה הודית מעולה – וניסינו להרשים את המלצר ולהגיד לו בהינדי כמה אנחנו אוהבים את הודו (מה רא בהארט בהוט פאסן קרטא האי). אבל גילנו שהמלצר הוא מהגר עבודה מנפאל – בדיוק כמו שקרה לנו במסעדה בדלהי בתחילת הטיול שלנו בהודו לפני שנים. אז שלפנו את מיטב הביטויים שלמדנו ממנו- אקדאם מיטו צ'א! (טעים מאוד) והאהוב עלינו -נפאלי, אלי אלי אוונצ'ה (אנחנו מדברים קצת נאפלי. מילולית: נפאלי לאט לאט זה בא אלי)
מסעדת טאפאס
ראשו שמוט על הבר
ילד עייף
—
גלידה בוטיק
מעל מכלים סגורים
ההסברים
מנגו מהודו, וחלב מההרים – גלידה איכותית באמת מוכרים באמצעות סיפורים, ולא בוויטרינות צבעוניות.
—
יוניקלו
קונה את המכנסיים
איתם נכנסתי
אחרי ארבע שנים של שימוש אינטנסיבי הגיע הזמן לכמה זוגות חדשים.
בבית המלון
עגלת שירות מעלה
ריח של נקי
הכי טעים
באכול כפי יכולתך
העולש
מי ימלל
שרים בשלושה קולות
שלושה דורות
השיר מי ימלל מתחיל בשאלה. עצם השירה שלו היא גם תשובה. אנחנו. האופן שבו אני מבין את הסיפור היהודי שונה קצת מזה של ההורים שלי, וההבנה של הילד שלי מתפתחת ובטוח תהיה שונה משלי. אבל הסיפור נשאר ואנחנו חיים אותו יחד, שרים אותו יחד, בקולות שונים.
אני לא חושב שחנוכה מבוסס על נס אלוהי. אבל מהסתכלות על איך שהסיפור היהודי עובר לאורך ההיסטוריה אני חושב שבן גוריון צדק כשהוא אמר ש "יהודי שאינו מאמין בניסים אינו מציאותי".
מקווה שגם לכם היה חג מאיר ושמח. הנה עוד 7 רגעים מהחג שלי:
קיבוע השמש
ממיסה את התחתית
עם אחד הנרות
—
בבית של אפרת
בתוך סופגנייה
פטיסייר וניל
(יש עוד שתי גרסאות של השיר – עם קרם פקאן, ופבלובה. כל אדם צריך חברה כמו אפרת!)
–
שיר כריסמס
נרות בחנוכיה
הופכים לאור
—
הנרות כבו
קופסת הסופגניות
כמעט מלאה
–
בבית הלוחם
החנוכיה על הגג
לא דולקת
—
לוקח מהוריי
הלוואה נוספת
משחק סביבון
—
נר שמיני
דעיכה אחרונה
האור בסלון
חמישי ערב
מוצא עצמי בשוק בלי
רשימת קניות
—
צעקה בשוק
ירד לשלושה שקלים
רימון או לימון
—
טעימת בשר
נזרק אחרי ביס אחד
מזלג פלסטיק
—
מחנה יהודה
עוד בסטה התחלפה
במחניודה
—
סמוך לשוק
קבצן יושב בסמטה
ראשו בנייד
בגיל 40
שלל שירי יום הולדת
שלא הכרתי
כבר 11 שנים שאני מזמין את חברי הטובים לחגוג איתי יום הולדת באירוע מיוחד שנקרא משחק החיים (או בשמו המלא – משחק החיים אוווווווווייייייייי!!!!!!) למטה יש קישור לפוסט ישן יותר שמסביר על המשחק – השנה הוא היה מיוחד ועמד בסימן 40 וחילופי העשור – והנה כמה רגעים וגם תמונות! מתוכו:
אורות על העץ
מחכים במעגל
כסאות ריקים
שורות של הייקו
חברים שלי יוצרים
שירים חדשים
דף מספר שואה
מילים שלא נמחקו
ברכות יום הולדת
הר פחזניות
השם שלו בצרפתית
לא חסר לי
חברה טובה
מאחלת משברים
מסוג חדש
—
ארבעים שנה
לארץ המובטחת
איחול לעצמי
(תודה נאווה על השיעור על גיל 40 ולמה עכשיו מותר לי להתחיל ללמוד קבלה)
ישנה בסלון
לבד במטבח אוכל
גביע בלי גלידה
גביע וגלידה הם זוג. וגם הישנה והאוכל הם זוג. ואם תדמיינו את הישנה בסלון – תראו אותה על הספה, ואולי גם מכורבלת כמעט לכדור, מתוקה ושלמה עם עצמה.
ואז מה שנשאר זה רק להחליט מה טיבו של הגביע. האם הוא ריק וחלול ויבש, וכה חסר את הגלידה? או שהוא פריך ומתוק וטעים להפליא בפני עצמו?
מוקדש לנטע אהובתי.
את מתוקה ומדהימה כמו קשיו מלוח
(לא מאמינים שזו מחמאה? לכו לסניף של גלידה גולדה הקרוב למקום מגוריכם!)
ניתוקי רשת
באמצע יום עבודה
הצפירה
השיעור הראשון שלי בקורס מבוא לאנתרופולוגיה התחיל בכך שהמרצה, שעמדה דקות ארוכות מול המקרן, הכריזה על "חוסר האונים של האדם המודרני אל מול הטכנולוגיה". אין כמו ניתוקי רשת בשביל לזרוק אותנו לחוסר האונים הזה ולהזכיר לנו את קיומה, הכה מובן מאליו, של הרשת שמחברת אותנו ומאפשרת לנו לעבוד ולעשות ולהיות בעולם.
ופתאום הצפירה. מזכירה לנו את קיומה של רשת נוספת, עמוקה יותר, עדינה יותר, של קשרים אנושיים. רשת שכאשר היא נפרמת אנו מוצאים את עצמנו עומדים בפני חוסר האונים של האדם באשר הוא אדם אל מול מגבלות כוחו. באופן טרגי זהו חוסר האונים שממנו נובטת כל צורה של אלימות, כולל זו שתפיל את החללים של השנה הבאה.
יום העצמאות
מבט מבולבל
השתקפות פני בתוך
חלון האטליז
—
עם צ'ילי מתוק
בלחמניית כוסמין
עגל טחון
המתוק (הנעים) מעורבב בחריף (הכואב), הכוסמין (סמל הבריא והמיטיב) מחביא בתוכו את העגל (סמל התמימות) הטחון (האלימות, הכאב והמוות), ומכל זה יחד אנחנו ניזונים. אני רואה בזה משל נפלא לישראליות שלי ובכלל.
—
שבעים ושתיים
בסוכריות על עוגה
יום העצמאות
קניות בשקית
מוכר במסכה ליד
חלון הרכב
הקניות סגורות בשקית, המוכר סגור במסכה. הקונה סגור ברכב. כולם בטוחים. אבל בשביל מפגש, בשביל קשר, בשביל הזנה – משהו חייב להיפתח, מישהו חייב להסתכן, אפילו קצת.
—
בוקר של אביב
בשעון בתוך האוטו
עוד שעון חורף
—
נכנס לאוטו
נוסע אל האופק
בשביל לנסוע
—
הרוגים בצרפת
ארבע מאות תשעים ו
אבא של חבר*
—
לעת ערב
השביל בקצה השכונה
מלא מטיילים
—
עשר בלילה
סוגר את המחשב
בסוף יום עבודה**
זה הרגע שלכם
משאית שירה
השכונה מתלהבת
איש איש בביתו
(תודה יוני!)
—
פיצה פיצה פי-
צה פיצה פיצה פיצה
וגלידה ביתית
(תודה אולגה על ההומאז' הנפלא לשיר הידוע!)
—
*כוכביות
*
גילוי נאות – זה לא בדיוק אבא של חבר, זה יותר שילוב של אבא של מישהו בעבודה של נטע שנפטר, וסבתא של ידידה שקיים חשש שנדבקה. הפואנטה היא שהמספרים הופכים לאנשים. על היחסים המעניינים בין הייקו והאמת ראו כאן
**
יש הרבה מאוד אנשים שהתקופה הזו מביאה להם, לטוב או למיטיב פניות גדולה. יש פחות אנשים שבתקופה הזו עובדים הרבה יותר כרגיל. גם אני וגם נטע מהסוג השני, זו ברכה גדולה שבאה עם עומס גדול מאוד.
הולכים להצביע
אותו דבר בשלישית
ואז לגלידה