בשידור החי
תמונה מהירח
עם ישראל חי
כמו רבים אחרים, גם אני ראיתי ביום חמישי את ניסיון הנחיתה הכושל של חללית בראשית, והתרגשתי מאוד למראה תמונת הסלפי של החללית על רקע הירח. ממש מקסים איך תמונה קפואה של שלט מתכת על רקע מקום שאין בו כלל חיים מעידה על חיות, אבל היא עשתה את זה מדהים!
מסך של iPad
מסך חדר בקרה
הופך לשחור
בניגוד להתרגשות של ההצלחה שהביאה התמונה, התרסקותה של החללית הייתה ממש אנטי דרמטית:
איבדנו קשר עם החללית. כנראה שלא הצלחנו. זהו.
ומיד באה ההצהרה של ראש הממשלה שזה הישג אדיר שעוד שלוש שנים נעשה את זה שוב ונצליח…
האנטי דרמה הזו היא הדהוד לדיסוננס שבלט לי באירוע הזה כולו. שכל האנרגיה וההשקעה העצומים שנכנסו לפרויקט הזה הזו נחווים על ידינו בסופו של דבר כמסך בתוך מסך שעליו מוצגים אוסף של נתונים מספריים שאותם מפרשים ומייצגים עבורנו. ברגע התרסקות והכישלון, משהו בחוסר המוחשיות הזו (ובסביבה הכל כך כל כך גברית הזו, בניצוחו של ראש הממשלה) לא נתן מקום לכאב של כל האנשים שבשבועות האחרונים הנתונים האלו היו כל עולמם.
אז נכון זה הישג אדיר. ויהיו עוד ניסיונות. אבל לרגע אחד היה גם אפשר לעצור ולהגיד…. וואו. זה ממש מבאס ועצוב.
לפעמים דווקא חוסר היכולת לעצור רגע ולעמוד קפואים ודוממים בפני המציאות היא עדות לחוסר בחיות.
וגם עם זה… עם ישראל חי!