עדיין לחות
שתי גרביים בודדות
באטב אחד
הבשלה של שיר
במקור, השיר נכתב (וגם נשלח במייל השבועי) כך:
באטב אחד
שתי גרביים בודדות
שלי ושלך
הייקו טוב נכתב על רגע. רגע של תשומת לב מיוחדת, של הכרה והשראה. יחד עם התפיסה הזו באה מידי פעם גם תפיסה שהייקו טוב נכתב ברגע – שיחד עם הזיהוי של השיר במציאות עולות גם המילים המדויקות להביע את מלוא העומק שלו.
בחוויה שלי ברוב המקרים זה לא כך. לוקח לי זמן – משניות ועד דקות ארוכות לעבד את הרגע, לחשוב עליו מכמה זוויות בניסיון להבין מה ברגע משך את תשומת ליבי, מה בו בעצם שירי. ויש שירים שגם אחרי שהם נכתבו לא נחים בתודעה שלי, הרגע שבלב שלהם ממשיך למשוך אל תשומת ליבי. ואז אני ממשיך לבחון אותו ולהסתכל עליו, ולזקק ממנו את השירה.
השיר הזה הוא דוגמה קלאסית לאמירה של באשו ששיר טוב מגלה 7 מ 10 ושיר מצוין מגלה 5 מ 10. בגרסתו הראשונה השיר מתחיל באטב אחד, ומצביע בגאווה על מערכת היחסים שגלומה בגרביים. בשיר השני מערכת היחסים מוצנעת, מקופלת בתוך הגרביים הבודדות, והקשר ביניהם הופך להיות מרומז במציאות הפיזית של האטב.
השיר הופך משיר על זוגיות, לשיר על קשרים אנושיים באופן כללי.