תגית: מיניות

בשביל עפר
בדרך למפגש גברים
לפני Audi

PresentMAN – ככה נקראה התכנסות הגברים שהתקיימה במרחב אישתר ובה ביליתי סופשבוע מעניין ועוצמתי. היו בו רגע או שניים שבהם הייתי ממש מחוץ לאזור הנוחות שלי (מתוך בחירה מלאה) והמון המון רגעים אחרים שהייתי ממש בתוכו – בסדנאות וטקסים שנוגעים מזוויות שונות בגבריות ומיניות. ביומיים וחצי כתבתי יותר מ 30 שירים – הנה הטובים שבהם.

(שיווה ושקאטי הם ייצוגים של הגברי והנשי בהתאמה שתרבות הניו אייג' שאבה מהמיתולוגיה ההודית).

שלום שיווה

עובר בכוח
דרך שורה של גברים
אל תוך החיבוק

—

מעגל גברים
גבר חסון במרכז
מתייפח בקול

—

צורח עליך
אני אהרוג אותך
כאב בגרון

—

תודה אחי
על האהבה שלך
שפגעה בי

—

בתוך אוהל
שני גברים מתחבקים
מדברים טנטרה

—

סדנה על פורנו
מה ניסית לשחרר
בושה או אשמה*

—

מי לדעתכם
הגבר הכי מושך
ידיים עלי

שלום שאקטי

אחרי יום וחצי שבהם היו רק גברים במרחב, ביום האחרון נכנסו אליו נשים ליום של סדנאות וטקסים משותפים.

יושב מול אישה
מעריץ את הרוך
מגולם בגוף

—

מבט בעיני
במעט מאוד מילים
את רואה אותי

—

מצח ברצפה
משתחווה לאישה
שיווה לשאקטי

—

עומד זקוף
אישה משתחווה לי
שאקטי לשיווה

*כוכבית

את השיר על סדנת הפורנו חשוב לי להסביר. לא הייתי בסדנה כי לשמחתי זה (כבר) לא עולם שמעסיק אותי. השיר הוא על שיחה מעניינת עם מי שהעביר את הסדנה – שאמר לי בין השאר שהמטרה שלו היא לשחרר את האשמה סביב פורנוגרפיה. אחת ההבחנות הכי חשובות שלמדתי מ Brene Brown היא בין אשמה לבושה. אשמה אומרת לנו – "עשיתי משהו לא בסדר". זה רגש חשוב ומיטיב כי הוא גורם לנו לצמצם את הפער בין החיים שלנו לערכים שלנו. בושה לעומת זאת אומרת לנו "אני לא בסדר" – והיא הכוח המניע מאחורי התמכרויות, אלימות וכנראה רוב הזוועות בעולם הזה. בעקבות השיחה שאלתי את עצמי – כמה במרחבים אלטרנטיביים שבהם עושים עבודה חשובה מאין כמוה של לשחרר את הבושה, מוותרים לפעמים יחד איתה גם עם על האשמה?

—

אמת עירומה

בעיניים סגורות
גברים מדברים על מין
בעירום מלא

הסדנה "אמת עירומה" הייתה משמעותית כל כך עבורי שהקדשתי לה פוסט נפרד.

סקרנים?

מזומנים לקרוא עוד על PresentMAN

ועוד על אישתר

מדברים על מין

By נעם גבע

On פברואר 29, 2020

In מגדר וגבריות, מחשבות על החיים, שיר עם פירוש

בעיניים סגורות
גברים מדברים על מין
בעירום מלא

בסוף השבוע שיש לי כל כך הרבה להגיד עליו שכתבתי בו יותר מ 30 שירים. עוד על זה בסוף.

הפוסט הזה מוקדש לסדנה אחת מתוך סוף השבוע הזה "אמת עירומה". אני מודה שכשנכנסתי לא הבנתי שהשם יהיה כל כך לא מטאפורי. מה קרה בסדנה הזו? זה התחיל במעגל של גברים בכיסוי עיניים וסביבו מעגל של נשים גם הן בעיניים מכוסות. ואז גיא אריאלי וקרן כהן רייפמן שהנחו את הסדנה הציעו לכל המשתתפים להוריד את הבגדים ואיתם את הבושה ואת ההגנות, ואז הזמינו את הגברים לספר על המיניות שלהם.

הסיפור שלך
שוב כיסוי העיניים
נרטב מבפנים

השיר הזה משקף את העוצמה של החוויה הזו עבורי ועבור אחרים. של מי הסיפור? אנחנו לא יודעים. אנחנו לא רואים, רק שומעים, ועם זאת אנחנו מרגישים. הבד הרטוב הוא עדות עדינה לכאב עמוק ונסתר שבו נגע הסיפור. שוב. כי לא זה סיפור אחד, אלא אחד ועוד אחד ועוד אחד. זה הסיפור שלי. זה הסיפור שלך.

אחרי שנגמרו הסיפורים של הגברים ניתן זמן לנשים לחלוק את החוויה שלהן להקשיב לגברים.

סולחת לאבא
שעזב בגיל שש
אישה בת שלושים

—

המלצת קריאה

אם משהו בפוסט הזה נוגע בכם ועושה לכם חשק לחקור את קצת את האופן המופלא והכאוב שבו מיניות מתבטאת בעולם אני רוצה להמליץ לכם על ספר חדש, מעניין ומרגש בשם "זקופים – גברים מדברים מיניות" שהוא "בן הזוג" של הספר המעניין ומהמרגש לא פחות "ערות – נשים מדברות מיניות" שיצא לפני שלוש שנים בערך (הם לא ביחסים מונוגמיים. במקביל לזקופים יצא גם "מתעוררים – גברים מדבירם מיניות" שאותו עוד לא קראתי).

נו…אז איפה היית בסופ"ש?

בהתכנסות גברים שנקראה PresentMAN – במרחב מעניין שנקרא אישתר. את המיטב מ 30 השירים שכתבתי שם אפשר לקרוא כאן

לואי סי קיי

By נעם גבע

On נובמבר 28, 2019

In בורגנות - עבודה וצרכנות, מחשבות על החיים

לפני המופע
האיצטדיון מתמלא
רחש הקהל

—

עומדים על במה
כסא ומיקרופון
באור הזרקור

—

צוחקים בקול רם
חמשת אלפים איש
מול לואי סי קי

—

הקטע עם מין
לכל אחד יש קטע
את שלי יודעים

—

בסוף המופע
אורות רכים נדלקים
ים של אנשים

—

אז הלכתי להופעה של לואי סי קיי וצחקתי. ממש. (נגיד מההצעה שלו למסיבת העיתונאים של אלוהים שבה הוא אומר – למה אתם לא מזיינים את החיות? עשיתי אותם בשביל שתזיינו אותם! מה? אתם אוכלים אותם????? גועל נפש!) היכולת שלו להסתכל על החיים מנקודת מבט לא טריוויאלית הופכת אותו לכמעט פילוסוף. הצורך שלו לזעזע אנשים, הופך אותו לדי מזעזע אבל גם למצחיק מאוד.

רוב השירים, כמו ששמתם לב, הם על החוויה המיוחדת של לחלוק אירוע תרבות עם עוד אלפי אנשים.

אבל אחד הרביעי, שהוא סוג של ציטוט מהמופע, מתייחס להטרדות המינית שלו… נושא שהוא העלה לבמה באופן חשוף וכנה ומעורר הערכה. זו גם הסיבה שעם כל המודעות המגדרית, וכל התמיכה שלי במאבקי metoo#, החלטתי ללכת למופע.

בניגוד לרוב המוחלט של האנשים שאני מכיר שהואשמו בהטרדה מינית לואיס סי קיי לא התנגד, ולא תקף חזרה. הוא הודה, התנצל ושילם מחיר משמעותי. אולי הוא היה יכול לעשות יותר. (למשל לעבור תהליך עמוק ומשמעותי עם הסיפור שלו, ולחלוק אותו עם העולם באופן שיעזור לגברים נוספים לא להטריד, או לפחות לקחת אחריות. אבל זה אוטופי). במקום שהתרבות שלנו נמצאת בו היום ההודאה וההתנצלות הן כל כך יוצאות דופן ולא מובנות מאליהן, שמגיע לו המון קרדיט עליהן.

אז יחד עם זה שאנחנו מוקיעים מהחיים הציבוריים אנשים שהתנהגו בצורה פוגענית אני חושב שיש מקום גם לאפשר לאנשים שלוקחים אחריות על המעשים שלהם, לשלם את המחיר ולחזור לחיים הציבוריים.

פינה אינטימית

By נעם גבע

On מרץ 9, 2019

In מגדר וגבריות, מחשבות על החיים

בלב המדבר
גבר משמיע תרועה ב
קונכייה גדולה

בסוף השבוע אני ונטע היינו קצת היפים ונסענו לאשרם במדבר לפסטיבל ה Sacred journey

את התהליך שעברתי בו קידדתי ב 12 שירים שהייתי מפרסם אם הם לא היו מאוד אישיים גם מובן הרגשי, וגם במובן שהם דורשים המון הסבר ופרשנות. אז במקום הנה שני שירים נוספים ומחשבה על הג'רני והמרחב הפסטיבלי

שוכבות באוהל
אחרי שעינטזו
רק בחזייה

מרחב מלא מיניות
אין אף פינה אינטימית

השיר הזה מצביע על מתח שקיים בכלל במרחב הפסטיבלי (ותודה לנטע על החידוד הזה). אהבה ומיניות חופשית זה מגניב, אבל בחוויה שלי, בשביל לפרוח אהבה ומיניות זקוקות גם לקירות וגבולות, שלפעמים מאוד חסרים בפסטיבלים.

שורה של גברים
נכנסת בשירה אל
מעגל נשים

למרות שהמתח הזה בהחלט קיים בו, הג'רני הוא פסטיבל מאוד "בוגר", גם בתהליך שהוא מזמין את המשתתפים בו לעבור, וגם בעיסוק המאוד פתוח וכנה בגבריות נשיות. ודרך זה, ורק בדיבור ובצורה סימבולית, גם במיניות.

אחד הרגעים הסימבוליים ביותר במובן הזה הוא מעגל שירה מקודשת שהתחיל בהפדרה בין הגברים לנשים והתאחד בטקס של "חדירה" של טור הגברים אל המעגל הנשי. המפגש הזה בין האנרגיות של שתי הקבוצות היה עוצמתי ומעצים מאוד עבורי.

ולסיום , ובמיוחד עבור מי שלא היה אף פעם במעגל שירה מקודשת… הנה אחד מרגעי השיא של האירוע הזה. אזהרה – לא לבעלי לב חזק.

הסרטון הוא לא מהפסטיבל שבו הינו, אבל היה כזה כמעט בדיוק.
אם עפתם על זה – המקור כאן

תודה ליה שאת מקימה ומקיימת את המרחב המיוחד הזה

עיר של ציליות – מידברן 2018

By נעם גבע

On מאי 20, 2018

In בורגנות - עבודה וצרכנות

אמ;לק:

באדמת החול
פרחים גדולים מאירים
תחפושת פרפר

זה מלא שירים – אז כמה הערות לפני- כן זה באמת הוא, אני החובש, להניח על הרצפה בובות של פילים, רק הצצתי – לא יודע מי זכה או מה היו הקריטריונים.

—

עיר של ציליות

עיר של ציליות
קמה באמצע מדבר
האבק ברוח

—

המון תחפושות
מעט נשים מכוסות
תחתונים בלבד

—

דן אריאלי
בדוכן עצות רעות
פוליאמוריה

—

כתובת על הקיר
תישרף עם ה temple*
אני לא יכול

כה מרענן

למון-ערק קר
שותים בקאמפ lemon tree
חום צהריים

—

ראש במי קרח
סטירה ושוט של ערק
כה מרענן

—

מסיבת טכנו
בכובע שחור מציע
להניח פילים

—

מקבל חיבוק
ממגבת רטובה
נעטף בקור

רק מין וסמים

שיחה עם צעיר
על דברים שמרגשים
רק מין וסמים

—

קהל רב מסתיר
את משתתפי תחרות
הפין היפה

—

תלונה לחובש
עשיתי מלא סמים
שכחתי לשתות

מדבר מואר

שישי בערב
תחת דרקון ממתכת
קבלת שבת

—

מדבר מואר
אורות לד צבעוניים
סהר דק מעל

—

אנשים רוקדים
תחת פסל של גמל
ודובה גדולה

האיש הבוער

סביב המדורה
יושבים מאות אנשים
האיש הבוער

—

ה temple בוער
עמוד עשן מעלה
גיצים לשמים

—

ליד מסיבה
יושב על אדמת מדבר
מנסה לבכות

הדי מסיבות

יושבים ב safe zone*
מדברים שיחה רגשית
הדי מסיבות

—

כניסה לבית
שתי זוגות נעליים
מלאות אבק

—

*כוכבית

Tempel –במידברן, בנוסף לפסל האיש הידוע, שורפים גם את ה tempel שנבנה כל שנה לזכר חבר קהילת המידברן שנהרג בדרכו לאירוע. הוא נתפס כמקום של אבלות ושחרור ואנשים מביאים אליו וכותבים עלי קירותיו דברים שמהם היו רוצים להשתחרר עם השריפה שלו

Safe zone – מתחם קטן שנותן מרחב של שקט ובטחון בתוך החוויה האינטנסיבית. קהל היעד העיקרי שלו הוא אנשים החווים סמים קשות, אבל הוא מעולה גם למי שזקוק להתחבר לעצמו.

מה הלקח?

אפשר לחשוב על המידברן כעל תשליל הקפיטליזם – שוק תחרותי שבו המטרה היא לתת הכי הרבה ערך אמיתי להכי הרבה אנשים. לא יודע אם זה בר קיימא, אבל לשבוע זה ממש מגניב.