תגית: נשים

בשביל עפר
בדרך למפגש גברים
לפני Audi

PresentMAN – ככה נקראה התכנסות הגברים שהתקיימה במרחב אישתר ובה ביליתי סופשבוע מעניין ועוצמתי. היו בו רגע או שניים שבהם הייתי ממש מחוץ לאזור הנוחות שלי (מתוך בחירה מלאה) והמון המון רגעים אחרים שהייתי ממש בתוכו – בסדנאות וטקסים שנוגעים מזוויות שונות בגבריות ומיניות. ביומיים וחצי כתבתי יותר מ 30 שירים – הנה הטובים שבהם.

(שיווה ושקאטי הם ייצוגים של הגברי והנשי בהתאמה שתרבות הניו אייג' שאבה מהמיתולוגיה ההודית).

שלום שיווה

עובר בכוח
דרך שורה של גברים
אל תוך החיבוק

—

מעגל גברים
גבר חסון במרכז
מתייפח בקול

—

צורח עליך
אני אהרוג אותך
כאב בגרון

—

תודה אחי
על האהבה שלך
שפגעה בי

—

בתוך אוהל
שני גברים מתחבקים
מדברים טנטרה

—

סדנה על פורנו
מה ניסית לשחרר
בושה או אשמה*

—

מי לדעתכם
הגבר הכי מושך
ידיים עלי

שלום שאקטי

אחרי יום וחצי שבהם היו רק גברים במרחב, ביום האחרון נכנסו אליו נשים ליום של סדנאות וטקסים משותפים.

יושב מול אישה
מעריץ את הרוך
מגולם בגוף

—

מבט בעיני
במעט מאוד מילים
את רואה אותי

—

מצח ברצפה
משתחווה לאישה
שיווה לשאקטי

—

עומד זקוף
אישה משתחווה לי
שאקטי לשיווה

*כוכבית

את השיר על סדנת הפורנו חשוב לי להסביר. לא הייתי בסדנה כי לשמחתי זה (כבר) לא עולם שמעסיק אותי. השיר הוא על שיחה מעניינת עם מי שהעביר את הסדנה – שאמר לי בין השאר שהמטרה שלו היא לשחרר את האשמה סביב פורנוגרפיה. אחת ההבחנות הכי חשובות שלמדתי מ Brene Brown היא בין אשמה לבושה. אשמה אומרת לנו – "עשיתי משהו לא בסדר". זה רגש חשוב ומיטיב כי הוא גורם לנו לצמצם את הפער בין החיים שלנו לערכים שלנו. בושה לעומת זאת אומרת לנו "אני לא בסדר" – והיא הכוח המניע מאחורי התמכרויות, אלימות וכנראה רוב הזוועות בעולם הזה. בעקבות השיחה שאלתי את עצמי  – כמה במרחבים אלטרנטיביים שבהם עושים עבודה חשובה מאין כמוה של לשחרר את הבושה, מוותרים לפעמים יחד איתה גם עם על האשמה?

—

אמת עירומה

בעיניים סגורות
גברים מדברים על מין
בעירום מלא

הסדנה "אמת עירומה" הייתה משמעותית כל כך עבורי שהקדשתי לה פוסט נפרד.

סקרנים?

מזומנים לקרוא עוד על PresentMAN

ועוד על אישתר

פוסט על לואיס סי קיי
נשים עונות בתגובות
גברים בפרטי

"אין מחילה מפמיניסטיות"

ככה כתב לי בפרטי חבר, בתגובה לפוסט על לואיס סי קיי שבו תמכתי בניסיון שלו לחזור להופיע. את התמיכה הזו נימקתי בזה שאני מעריך את ההתנצלות שלו, למרות שאני מודע לכך שהיא ממש לא מושלמת, ומבין את ומזדהה עם המחאה כנגדו.

בתגובות לפוסט בפייסבוק התנהל דיון, ברוח טובה בסך הכל, שבו כמה מידידותיי הביעו התנגדות לעמדה הזו, ולהייקו שכתבתי מציטוט מההופעה (שהמשמעות שלו כנראה אבדה קצת בתרגום).

הדיון ברף הסליחה היה מעניין, אבל מה שהפתיע וריתק אותי הוא דווקא הדיונים, שניהלתי בהודעות פרטיות עם שלושה מחברי. אחד אמר שלא תהיה מחילה, לא ללואיס ולא לי, השני אמר שהוא אוהב את מה שכתבתי אבל לא עושה לי לייק בגלל חשש מהנשים בסביבה שלו, והשלישי כתב (בוואטסאפ של החברים) שהוא חווה את "רמת הזהירות וההזדהות" שבה נכתב הפוסט כעמדה אליה נדחקתי בניגוד לרצוני וכהשתקה של שיח גברי.

להתייחס לכל תגובה בנפרד יהיה ארוך מידי (אני כן רק אגיד, שהזהירות וההזדהות הן לגמרי מרצוני), אבל כמשורר הייקו שמזהה אמיתות גדולות בפרטים קטנים, התגובות האלו לימדו אותי המון. שלושת הגברים אמרו לי בצורות שונות "זה מסוכן להתווכח עם פמיניסטיות", ולראייה הם אמרו את זה בפורמט שפמיניסטיות לא יוכלו לשמוע.

מה אני חושב על זה

זו כמובן לא פעם ראשונה שאני שומע את האמירה זו אבל התגובות גרמו לי לחשוד שהיא הרבה יותר רווחת ועמוקה משאני משער. וכבר הרבה ימים שאני הולך איתה ומנסה להבין מה אני חושב עליה ואיפה היא פוגשת אותי – והגעתי למסקנה שאני ממש לא מזדהה איתה. אבל גם ממש כן.

אני לא חושש משיח פמיניסטי פשוט כי אני פמיניסט, ולא רק בקטע של "ברור שלכולם מגיע שוויון זכויות (כי כולנו אותו סובייקט אוניברסאלי רציונאלי ועאלק מופשט ותכלס גברי אירו-צטנרי – מה??? שאלו אותי על ננסי הרסטוק).

ובכל זאת יש מקומות שבהם אני ממש מרגיש לא בנוח עם שיח פמיניסטי כי אני חווה אותו ככל כך אלים ואטום, ומרגיש שהוא יוצא כנגדי כגבר, לא משנה כמה פמיניסט אני אהיה.

והאמת שניסיתי לבאר את כל אחת מהעמדות האלו, באופן שיאפשר לגברים להבין טיפה יותר טוב נשים פמיניסטיות, ולנשים להבין טיפה יותר טוב גברים אנטי פמיניסטיים, כי זה מה שהכי הייתי רוצה כגבר פמיניסט. אבל זה אבל זה יצא לי ארוך ותיאורטי ומאוד לא הייקו.

אז בסוף אין לי אלא להודות שזו שיחה מאוד מורכבת, ומאוד טעונה רגשית, גם בשבילי. הלוואי והיא תוכל להתקיים, בלי פחד ובלי האשמות.

—

טיוטה של פוסט על
שיח מגדרי מורכב
כותב ומוחק