תגית: סדר

לוקח תוספת
בארוחת הערב
גם בקינוח

כשהרעב לא פיזי
האוכל לא משביע

אני מכין מראש, זה מתחילי אישי ומסתיים במניפסט – אבל יש עוד שיר… מוכנים? יאללה!

ירים יד מי שלא לפעמים אוכל, לפחות מידי פעם, מתוך לחץ, אכזבה, בלבול, שעמום או כל רגש שלילי אחר.

עבורי הדיוק והקשב באכילה באים בגלים. היו תקופות בהן ידעתי לשים לב בדיוק לביס שבו אני נהיה שבע… אבל לאחרונה אני מוצא את עצמי הרבה אוכל יותר ממה שאני באמת צריך. 

מה שאני תמיד מוצא עצוב בזה היא התחושה שהאוכל במקום להזין אותו ולתת לי כוחות הופך למשהו שאני שמרקון אותי ולוקח ממני כוחות בשביל לעכל אותו. לפעמים אני אנסה לצרוך את הכוחות האלו בצורת קינוח… וגם שם לא תמיד אני מדייק… ואז אני צריך לנוח, או לישון – וגם שם אפשר לא לדייק וכו' וכו'…

לא מזמן חשבתי שאותו דבר קורה גם בזירות אחרות. שאנחנו צורכים דברים (חומריים או שלא חומריים) בהגזמה או בחסור דיוק ובמקום שהם ימלאו אותנו שמחה וכוחות הם תופסים לנו מקום בבית ובתודעה, ויוצרים עומס שבשביל להתמודד איתו אנחנו צורכים עוד דברים וכו' וכו'…

סדר פסח

בגדים נזרקים
ערימה על הרצפה
סדר בארון

כבר הרבה שנים שאני ונטע גרים בבית קטנים שבהם אנחנו משתדלים להחזיק יחסית מעט דברים ומאז שנטע הביאה הביתה את הגישה של מארי קונדו הרף של מעט עלה מאוד. לקראת פסח יותר משאנחנו עושים ניקיון, אנחנו עושים סדר ועוברים על כל ה"מעט" שיש לנו בבית ושואלים מה מתוך זה באמת משמש ומשמח אותנו. 

הסדר הזה רק התחיל השבוע עם הארון שלנו ועם ערימת בגדים מרשימה שהצטברה על הרצפה שלא על מנת לחזור. הערימה הזו לימדה אותי את מה שאני לומד כל פעם שאני ושחר עושים סדר בצעצועים שלו לקראת יום ההולדת שלו, וכל פעם שאני אוכל יותר מידי:

ששוב ושוב האמת שלי והדיוק שלי נקברים תחת השפע שמציעה החברה שלנו, ושזה אתגר אמיתי לשחרר, לזרוק, לוותר ולהגיד לא. שזה אתגר להישאר רק עם מה שאני מרגיש, ועם מה מחובר אליו באמת כי זה מחייב אותי לשאול את עצמי למה מה אני מרגיש ולמה אני מחובר באמת, מה אני באמת רוצה? מה משמח אותי? (נגיד בגדים של plazmalab!!!)

אני מאמין שההתמודדות הזו עם היותר מידי, באוכל, בדברים ובכלל, היא הכרחית בשביל לתת מענה אמיתי לתחושת ה "לא מספיק" (כסף, הצלחה, מעמד, חברים, ביטחון, הערכה – תבחרו את הלא מספיק שלכם את שלכם) שמניעה את החיים שלנו כפרטים וכתרבות. 

כמו שאמרתי אלו צרות של עשירים. אבל במקום לבטל אותם כלא חשובות אני מאמין שזו אחריות שלנו להכיר בזה שאנחנו עשירים, ושאנחנו צרכים להתמודד באמת עם הצרות שלנו ולתת לעצמנו את מה שאנחנו צרכים ורוצים באמת. רק ככה יהיו לנו באמת את הכוחות והפניות להפוך את העולם הזה מקום טוב יותר גם עבור מי שיש לו פחות מאיתנו.

צרכני כל העולם היפתרו
(מכל מה שאתם לא צרכים!)