אזיקונים לבנים
גלית פז
מחזקים כרזת חטופים
אל גדר הישוב
ביום ה 100 הזמנתי את האנשים בקבוצות הכתיבה שלי לכתוב שירים על החטופים – על פי ההנחיות הבאות:
חטופים בעזה – זו מושג שכל דבר נמצא ביחס אליו. חטופים בעזה – ואבי בבית חם, במיטה רכה, אוכל ארוחת בוקר, הולך לעבודה, מחליף שיר ברדיו – הכל נמצא ביחס לזה זה חלק ממה שהופך את זה לבלתי נסבל. כל דבר שנכתוב לידו חטופים בעזה יהיה כאילו שיר – אבל לא תהיה בו את העדינות של ההייקו.
ולכן מה שאני מזמין זה שירים מתוך החוויה הקונקרטית שלכם – איך החטופים מופיעים בחיים שלכם היום? הם בהפגנות, בשלטים, בחדשות, בסרטים צהובים, בדמעה שיורדת באמצע היום – נסו לקחת את הדברים האלו ולראות את המתח בינם לבין הדברים שסביבם, נסו לגעת בשוליים של הדברים – ולא בלב שלהם.
הנה מבחר מהשירים שנכתבו וכמה שלי
שיר הייקו על החטופים
תחת השלט
ענבר לוז
מחכים לכם בבית
הומלס ישן
הסרט הצהוב
אירית לביא
על שורש כף ידי
דהה
לאורך הגדר
נעמי רבגד
תמונות החטופים
משפילה מבט
עוצרת לחדש את
עינת חיים
קשר השרוך שנפרם
נזכרת שהם יחפים
מול הכרזה
אולגה אייזנברג
נעמה שואלת
איפה נעמה
חיוך תינוק
שמעון צ'אושו
ממודעה על עץ בשדרה
מנהרה בכביש 6
בכיכר הומה
בר שחר
המשקפיים רטובים
משני הצדדים
–
מחמיאה לעצמי
גילי דין
כבר שעה לא חשבתי
על החטופים
ולסיום – הנה שני שירים שלי:
זה לא הוא
ברשימת החטופים
שם מוכר
חטוף בכרזה
לא יורד מפניו
החיוך
שיחזרו כולם בריאות ושלמות 🙏
