תגית: צרות של עשירים

על שלט חוצות
לבן על גבי שחור
מבצע מטורף 

Black Friday – יום שישי השחור

אם לא הייתם יודעים והייתם צרכים לנחש מה קורה ביום הזה, מה הייתם אומרים? ואם היו אומרים לכם שאנשים בכל העולם משתגעים, שקורים דברים מטורפים, מה הייתם מדמיינים? אני מדמיין אסון נוראי, טבח המוני, או אנשים קופצים מהגג.

כמות הפרסומות שראיתי, המיילים וההודעות שקיבלתי, שבהם חברת הצריכה מתחננת שאני אקנה דברים שאין לי צורך בהם במחירי רצפה הייתה מוגזמת לחלוטין. זה הזכיר רעיון של מרקס שמדינות קפיטליסטיות נכנסות פעם בכמה זמן לפסיכוזה ויוצאות למלחמה רק בשביל להשמיד עודפי תוצרת כך שיווצר מחסור שימשיך את הייצור. 

תהיתי האם עכשיו כשמלחמות פחות באופנה, אז השוק נכנס לפסיכוזה, וזורק את עודפי הייצור על הצרכנים תוך שיווק אגרסיבי שמכניס אותם לפסיכוזה של קניות. יותר מהסבר מה שאני רוצה להגיד זה שיש לי תחושה שמשהו רע קורה ביום הזה. בעיני אם יש משהו מטורף במבצעים זה כמות הזמן והאנרגייה שאנחנו כתרבות מבזבזים בשביל לחסוך מאות, עשרות ולפעמים פשוט שקלים בודדים, סכומים שאין להם משמעות אמיתית בחיים של רובנו.

בדואר נכנס
עשרות מבצעי Black Friday
שלא נקראו

מחשבות על צרכנות

שלא תחשבו שאני בז לתרבות הצריכה. אני ממש מושקע בפרויקט של להמיר כסף באושר. אבל דווקא בשביל למקסים את האושר שאני מפיק מכסף אני לרוב מעדיף לקנות דברים במחיר מלא*. למה? משתי סיבות. 

הראשונה היא שככה אני מבהיר לעצמי שאני לא קונה דברים חסרי משמעות, או מתפשר על מה שחשוב לי, משיקולים חיצוניים של "הזדמנות". אני קונה שמצאתי משהו שאני משמעותי שאני רוצה. השנייה היא שככה אני תומך, ומוכיר תודה לאנשים ולחברות שמייצרים ומאפשרים את הקיום בשוק של הדברים המשמעותיים שאני רוצה. ואם זה לא משמעותי אז אני לא רוצה את זה לא במבצע ולא בחינם. (נכון, זה קצת פשטני ובין השחור לבן הזה יש הרבה אפור וחוסר וודאות אבל כעקרון מנחה זה משרת אותי היטב).

*כוכבית

אם חשוב לכם לדייק את העקרון של לקנות במחיר מלא… 

יש הרבה דברים שאני יודע שתהיה להם משמעות בחיים שלי אבל המחיר שלהם נראה לי מופרך ביחס לתועלת שלהם (לדוגמה -happy socks, או מכונית חדשה). הם נכנסים או לרשימת המתנות שבהזדמנות המתאימה אני מפרגן לעצמי / מבקש (תודה אבא ואמא על הגרביים!), או לרשימת הדברים שאני מסתדר נפלא בלעדיהם (תודה לטויוטה 2003 שנוסעת נהדר מנקודה A לנקודה B).

לוקח תוספת
בארוחת הערב
גם בקינוח

כשהרעב לא פיזי
האוכל לא משביע

אני מכין מראש, זה מתחילי אישי ומסתיים במניפסט – אבל יש עוד שיר… מוכנים? יאללה!

ירים יד מי שלא לפעמים אוכל, לפחות מידי פעם, מתוך לחץ, אכזבה, בלבול, שעמום או כל רגש שלילי אחר.

עבורי הדיוק והקשב באכילה באים בגלים. היו תקופות בהן ידעתי לשים לב בדיוק לביס שבו אני נהיה שבע… אבל לאחרונה אני מוצא את עצמי הרבה אוכל יותר ממה שאני באמת צריך. 

מה שאני תמיד מוצא עצוב בזה היא התחושה שהאוכל במקום להזין אותו ולתת לי כוחות הופך למשהו שאני שמרקון אותי ולוקח ממני כוחות בשביל לעכל אותו. לפעמים אני אנסה לצרוך את הכוחות האלו בצורת קינוח… וגם שם לא תמיד אני מדייק… ואז אני צריך לנוח, או לישון – וגם שם אפשר לא לדייק וכו' וכו'…

לא מזמן חשבתי שאותו דבר קורה גם בזירות אחרות. שאנחנו צורכים דברים (חומריים או שלא חומריים) בהגזמה או בחסור דיוק ובמקום שהם ימלאו אותנו שמחה וכוחות הם תופסים לנו מקום בבית ובתודעה, ויוצרים עומס שבשביל להתמודד איתו אנחנו צורכים עוד דברים וכו' וכו'…

סדר פסח

בגדים נזרקים
ערימה על הרצפה
סדר בארון

כבר הרבה שנים שאני ונטע גרים בבית קטנים שבהם אנחנו משתדלים להחזיק יחסית מעט דברים ומאז שנטע הביאה הביתה את הגישה של מארי קונדו הרף של מעט עלה מאוד. לקראת פסח יותר משאנחנו עושים ניקיון, אנחנו עושים סדר ועוברים על כל ה"מעט" שיש לנו בבית ושואלים מה מתוך זה באמת משמש ומשמח אותנו. 

הסדר הזה רק התחיל השבוע עם הארון שלנו ועם ערימת בגדים מרשימה שהצטברה על הרצפה שלא על מנת לחזור. הערימה הזו לימדה אותי את מה שאני לומד כל פעם שאני ושחר עושים סדר בצעצועים שלו לקראת יום ההולדת שלו, וכל פעם שאני אוכל יותר מידי:

ששוב ושוב האמת שלי והדיוק שלי נקברים תחת השפע שמציעה החברה שלנו, ושזה אתגר אמיתי לשחרר, לזרוק, לוותר ולהגיד לא. שזה אתגר להישאר רק עם מה שאני מרגיש, ועם מה מחובר אליו באמת כי זה מחייב אותי לשאול את עצמי למה מה אני מרגיש ולמה אני מחובר באמת, מה אני באמת רוצה? מה משמח אותי? (נגיד בגדים של plazmalab!!!)

אני מאמין שההתמודדות הזו עם היותר מידי, באוכל, בדברים ובכלל, היא הכרחית בשביל לתת מענה אמיתי לתחושת ה "לא מספיק" (כסף, הצלחה, מעמד, חברים, ביטחון, הערכה – תבחרו את הלא מספיק שלכם את שלכם) שמניעה את החיים שלנו כפרטים וכתרבות. 

כמו שאמרתי אלו צרות של עשירים. אבל במקום לבטל אותם כלא חשובות אני מאמין שזו אחריות שלנו להכיר בזה שאנחנו עשירים, ושאנחנו צרכים להתמודד באמת עם הצרות שלנו ולתת לעצמנו את מה שאנחנו צרכים ורוצים באמת. רק ככה יהיו לנו באמת את הכוחות והפניות להפוך את העולם הזה מקום טוב יותר גם עבור מי שיש לו פחות מאיתנו.

צרכני כל העולם היפתרו
(מכל מה שאתם לא צרכים!)