צליל הפח

מכסה מנוע
שקד נושר מעץ
צליל הפח

מכסה המנוע הוא יצירה מלאכותית להפליא. השקד הוא יצירה טבעית, והנשירה שלו מהעץ היא חלק ממהלך החיים שלו. המפגש בין שניהם יוצר רגע חד פעמי, נקישה קצרה שנעלמת כפי שהיא מופיעה, אבל בכל זאת הופכת את השקט שאחריה מעט שונה מזה שלפניה.

הרגע הזה הוא חד פעמי, אבל הניסוח שלו במילים הוא מחווה לאחד משירי ההייקו המפורסמים בעולם (בתרגום הנפלא של יואל הופמן):

בריכה עתיקה
צפרדע קופצת
צליל המים

ההייקו הזה נכתב ביפן במאה ה- 16 על ידי מאטסואו באשו, אחד ממשוררי ההייקו הגדולים בהיסטוריה ומי שבמידה רבה אחראי להפיכת ההייקו לסוגה עצמאית של שירה. באשו היה לא רק משורר אלא גם תלמיד זן, ועל פי המסורת, השיר הזה מתאר רגע של ההתעוררות, הרגע שבו הוא ידע והבין את המהות הפנימית של הזן, של עצמו ושל כל הדברים.

אבל השיר לא מדבר על התעוררות, על זן, או על מהות. הוא מתאר רגע ארצי ויום יומי לחלוטין. צליל המים העדין והחד פעמי שנוצר כאשר צפרדע קופצת לבריכה נשמע אין ספור פעמים בעבר על ידי אנשים. באשו חווה אותו באופן מיוחד, בזכות הקשב שהוא פיתח בשנים של כתיבת שירה ותרגול זן. ההנצחה של הרגע בשיר מבקשת מאיתנו לדמיין את הרגע הפשוט הזה, ולהקדיש לו גם אנחנו קשב מיוחד, את זה שאנחנו מביאים לשירה.

כששמעתי את נקישת השקד על מכסה המנוע שמעתי בה את המפגש החד פעמי בין הקטן לגדול, בין הסטאטי לדינאמי ובין הטבעי לתרבותי, כל אותם דברים שלמדתי לקרוא בשיר של באשו כאשר התעמקתי בשירי הייקו לראשונה. הזיהוי הזה יצר מפגש חדש שגם הוא מקופל בשיר של באשו בין העבר להווה. בשיר של באשו הבריכה היא עתיקה וצליל המים הוא ההווה. בשיר שלי צליל המים הוא העתיק ומהדהד בצליל הפח, ממרחק של יותר מ- 300 שנים.