תגית: יהדות Page 1 of 2

כי אין לבוא
אל שער המלך
בלבוש שק

מגילת אסתר ד' ב'

המשפט הזה נפתח לי בזמן קריאת מגילה לפני כמה שנים ומאז הוא קרוב לליבי. על מגילת אסתר נאמר שהיא מגילת הסתר, מפני שאלוהים לא מופיע בה אלא בהחבא. הוא מציץ, כך שמעתי פעם, במקומות שבהם מדברים לא על המלך אחשורוש, אלא רק על המלך.

כששמעתי את הפסוק התחדד לי עד כמה העבודה הרוחנית שלי, שבזמנו הייתה מאוד בודהיסטית, נבעה מתוך כאב, וצער. הרגשתי כאילו המגילה (ואולי והיהדות בכלל) אומרת לי שיש גבול כמה עמוק אפשר להגיע עם עבודה רוחנית שעולה מתוך כאב – אפשר להגיע עד לפני שער המלך, אבל לא להיכנס בו.

המשפט הזה הולך איתי כבר שנים, וכל שנה מאז אני הולך לשמוע מגילה מתוך ציפיה לפסוק שיפתח בפני השנה וכל שנה מתנוצץ לי משהו חדש שרלוונטי לאותה שנה. רק לאחרונה חשבתי על כך שאפשר לחשוב על הפסוקים שאני מחלץ מהמגילה כשירי הייקו. מה שעשה את החיבור היא הזמנה להעביר סדנה על הייקו במגילת אסתר בבית המדרש של קהילת יזמ"ה במודיעין (ותודה לרב הקהילה המהמם ניר ברקין).

כשקיבלתי את ההזמנה היה ברור לי שהחיבור בין שני העולמות האלו הוא לא טריוויאלי, וקצת רחוק מההייקו המסורתי. אבל גם היה ברור לי שהאופן שבו אני מקשיב למגילה, בסקרנות פתוחה ותשומת לב לפרטים הקטנים, קשורה מאוד לקשב שממנו אני מזהה וכותב שירי הייקו. הנה דוגמה לפסוק שנפתח לי בזמן ההכנה לסדנה.

ותמאן המלכה ושתי
לבוא בדבר המלך
אשר ביד הסריסים

מגילת אסתר א' יב'

הקריאה השגורה של הפסוק הזה שמה את הדגש על המילים הראשונות – ותמאן המלכה ושתי. הכתיבה בפורמט של ההייקו שמה את הדגש דווקא על המילים האחרונות. פתאום חשבתי שאולי הסיבה שושתי לא באה היא לא התנגדות להגיע למשתה, אלא העובדה שאחשורוש לא בא בעצמו, אלא ציווה (מתוך שכרות) על הסריסים שלו לצוות עליה לבוא. אם הוא היה בא במלוא הדרו להזמין אותה, אולי גם היא הייתה באה במלוא הדרה. זה גרם לי לחשוב על המקומות שבהם אני מנסה להניע אנשים (את נטע, את שחר או אחרים) וכמה זה פחות עובד כשאני לא מגיע עם הרצון שלי באופן ברור ומזמין, אלא שולח שליחים ומסרים שמנסים לגרום להם לעשות מה שאני רוצה.

שני השירים האלו הם כאמור רק דוגמאות לאופן שבו הקשב והמבנה של הייקו, המבוסס על מתח בין החלקים השונים של השיר, יכול לעזור לנו לפתוח פסוקים שונים מהמגילה ואולי גם מטקסטים אחרים*. בסדנה הזמנתי את המשתתפים לחפש במגילה שירים משל עצמם – הנה מבחר ממה שיצא:

ותהי אסתר
נושאת חן בעיני
כל רואיה

אסתר ב' טו'

כמה עובר במבט!
–

בערב היא באה
ובבוקר היא שבה
אל בית הנשים

אסתר ב' יד'

השורות האלו כמעט מתפקעות מכל מה שלא נאמר ביניהן.
–

הרצים יצאו דחופים
והמלך והמן ישבו לשתות
והעיר שושן

אסתר ג' טו'

המילה הבאה בפסוק היא "נבוכה", ובסדנה החלטנו דווקא להשאיר אותה מחוץ לשיר בשביל לתת יותר מקום לתחושה של ה "נבוכה " ואולי גם לתחושות אחרות. את השיר הזה זה אני מקדיש לתושבי מוסקבה – שחלקם בוודאי נבוכים כרגע. גם בסדנה שהעברתי בקיבוץ חנתון עלה שיר אחד שבלי להתכוון יצא רלוונטי מאוד למצב באירופה

ויגידו לה
ותתחלחל המלכה מאוד
ותשלח בגדים

אתסר ד' ד'

האם זה לא תיאור מדויק של התגובה שלנו למלחמה באוקראינה?
אסתר לבשה מלכות ולקחה אחריות. איך ממשיך הסיפור שלנו?

אם אתם בעניין של לשמוע מגילה, ואם בעקבות המייל הזה יש לכם איזה פסוק מהמגילה שעובר טוב כהייקו – אני אשמח לשמוע.

*כוכבית – קוד

עוד השראה משמעותית לחיבור בין הייקו ומגילה מגיע מספר שנקרא "קוד" שהוציא משורר/מתכנת בשם ערן הדס. הספר הוא בעצם תוצר העבודה של תוכנה שכתב ערן שסרקה את התורה כולה וחילצה מתוכה את כל המשפטים שעומדים במבנה ההברות של ההייקו 5/7/5. זה רעיון מקסים (ובעייתי) שיוצר הרבה שירים מעניינים, ועוד יותר שירים סתמיים – כתבתי עליו כאן

פורים שמח!
(מברכים ככה כי זה לא חג – יש עניין…)

אין עוד מלבדו 
גרפיטי על האנדרטה 
של יד ושם

השיר הזה הוא נורא. וזה מה שהופך אותו לנפלא. וזה מה שהופך לעוד יותר נורא ועוד יותר נפלא.

הוא נורא כי הוא מתאר מציאות נוראית. 
אבל הוא נפלא כי המציאות שהוא מתאר, מתארת גם היא מציאות.

הביטוי החסידי "אין עוד מלבדו" הוא תמצית של הרעיון שאין דבר שנפרד מהאלוהות. הרעיון הזה משיק לתפיסה של הזן בודהיזם המבטלת את ההבחנות בין גבוה ונמוך, קודש וחול וכו', תפיסה המכוננת את שירת ההייקו.

האם מי שריסס את הגרפיטי רצה להגיד שגם השואה היא רצון השם, ולנחם בכך את העוברים ליד האנדרטה? זו אפשרות אחת לקרוא את השיר ואת הגרפיטי.
אבל כנראה שלא.

אני מניח שנחמה זה לא מה שאתם הרגשתם כאשר קראתם אותו. מה שאני הרגשתי כשראיתי את אנדרטת האבן היפה מושחתת בגרפיטי זה זעזוע ובוז וכעס על המעשה והאדם. 

אבל כאן השיר הופך לעוד יותר נורא ונפלא – כי אם לוקחים ברצינות את ה"אין עוד מלבדו"  הוא נכון גם על הכתוב עצמו והכותב אותו. כלומר הגסות שגרמה למישהו (סלחו לי אם אני מניח שזה מישהו) לרסס את יסודות האמונה היהודית שלו על זכר קורבנות השואה גם היא חלק מהאלוהות. "אין עוד מלבדו" מכריח אותי להרחיב את עצמי, את החמלה שלי לאנשים שחולקים איתי את העיר הזאת והעולם הזה.

יש לי הרבה שירים שעלו מתוך רגעים קשים ולא נפלאים. לרוב הם גורמים לי להשלים עם המציאות שיצרה אותם ולהרגיש שהרגע הלא נפלא היה שווה את השיר. אבל במקרה הזה עדיין יש בי חלק שהיה רוצה שהמציאות שמאחוריו לא הייתה מתקיימת. אבל לא אני מחליט ואין עוד מלבדו // גרפיטי על האנדרטה // של יד ושם.

עדכון

גרפיטי מכעיס
ביום שאחרי
הוא כבר לא שם