תחנת אוטובוס
קו 19 עוקף
את קו 19
השיר הזה משחק על המתח שבין המושג לבין הדבר.
קו 19 – (כמו כל קו אוטובוס) הוא רעיון של דרך ומסלול – אני אסע בקו 19 – זה לא – אני אסא עם הנהג השמנמן / באוטובוס עם השמשה הסדוקה מאחורה.
כשקו 19 עוקף את קו 19 – (דבר שלא אמור לקרות בתיאוריה) אז פתאום יש איזה פער מוזר בין הרעיון לבין האוטובוס הקונקרטי. השיר מזמין אותנו לחוויה של הפער הזה – ואולי מזכיר לנו שגם אני הוא רעיון ודבר וגם ביני לבין עצמי יכול להיות לא פעם פער. מה אנחנו מוצאים בו?
גבר חרדי
רוכב על קורקינט
פאותיו ברוח
גשם מטפטף
עומד תחת מחסה
האיש ברמזור
רמזור אדום
במעבר חצייה
אני וקבצן
איך אתם עם השיר הזה? אתם מרגישים את חוסר הנוחות, את הצורך שהרמזור יתחלף כבר וינתק את גורלכם מגורל הקבצן? או שהלב שלכם נפתח לכל קבצני העולם, כולל הקבצן הפנימי שבכם? (באופן אישי אני שניהם)
את השיר הנפלא אני לא כתבתי אלא רק דייקתי. במסגרת קמפיין ההדסטארט ל "פתאום כוכבים" הצעתי ליווי לכתיבה של הייקו ביום, ונטלי הייתה הראשונה שהשלמתי איתה שבוע כזה לא מזמן. אני מביא לכם כאן את השירים שהיא כתבה ואת הסיכום המאלף שלה של החוויה:
בשיעור חשבון
על צג מחשבון אפור
פרצוף מחייך
—
ריב על גן עדן
שלושה קוטעים זה את זה
עדן קוראת לי
—
ישיבת צוות
צחקנו רק כאשר
הגברים דיברו
—
שבת בבוקר
לראי באמבטיה
מסגרת לבנה
—
מה זה ת"ש
אין להם מושג
שאין לי מושג
—
מציע עזרה
בהורדת המסך
לקוי ראייה
"בחלוף שבוע של כתיבה הרגשתי שיש בפעולה הזו מקידוש החיים, מעין מזכרת שקיבלתי מכל יום, שירים שכתבתי מחומרי החיים שלי. בנוסף לכך, והודות להנחיה של נעם, גם הלכה וגברה בי המודעות לאופן שבו אני נוטה להתבונן על המציאות, וכן למה שאני נוטה לראות בה. ההכוונה הייתה לעתים תרגול בהסתכלות שונה מזו שאני רגילה בה, ולעיתים זיקוק של החוויה למהות שמשכה אותי לתאר דווקא את הרגע הזה בשיר. בפעמים אחרות, בימי סחף בהם נראה שלא היה שום רגע שבלט מעל כולם, הצורך לעצור רגע ולעלעל בסך רגעי היום הצליח לחשוף את היופי הפשוט שלא הייתי זוכרת להקדיש לו תשומת לב מודעת."
נטלי
השבוע אני מלווה שני אנשים נוספים ורואה כמה אני נהנה מהשירים ומהדיוק שלהם, וכמה משמח אותי לראות איך זה נוגע. זהו שירות שהייתי רוצה להציע לעוד אנשים (בתשלום הוגן כמובן) אז אם זה מלהיב אתכםן – אז כאן אפשר לקרוא עוד ולהצטרף לליווי אישי
שמחת תורה
רוקדים עם הספר
מול אוטו גרר
יש כמה שירי שמחת תורה – אבל בחרתי לפתוח את זה כי הוא הכי מעניין וגם הכי זקוק לפתיחה.
בשמחת תורה מוציאים את הספר הקודש מבית הכנסת ורוקדים איתו ברחוב (שזה דבר די מופלא שהדת היהודית עושה) ולא פעם גם בכביש. השיר שם אחד ליד השני את האנשים שנושאים את ספר התורה ואת המשאית נושאת עליה רכב תקול ושואל אותנו מה היחסים ביניהם.
האם זו הקבלה והאנשים לוקחים את התורה לתיקון שלה? האם התיקון הזה הוא השמחה והריקודים?
האם זו ביקורת על התורה ועל השמחה המתפרצת לכביש ומעכבת את התיקון של הרכב, של מה עוד?
אולי זה שיר על נתק בין אדם ותורה שבו הגיבור מככב בהעדרו – האדם שנסע בחג עד שהרכב התקלקל?
כמובן שאלו רק אפשרויות לקריאה וכמובן שישנן נוספות. אבל הרגע הוא רק רגע שקפץ לי בין כל הרגעים שחוויתי בזמן הקצר שעברתי בשמחת הריקודים – בדרך להקפות שבהן אני השתתפתי. שלושת השירים הבאים הם משם:
בלי כיסוי ראש
מקריאה בטעמים
וזאת הברכה
למי שלא בעניינים – "וזאת הברכה" היא הפרשה האחרונה בתורה שאותה קוראים בשמחת תורה ומיד לאחריה מתחילים שוב מבראשית
קריאה בתורה
שחר בן נטע ונעם
כל העליות
יש עניין בשמחת תורה שכולם עולים לקרוא, ואצלנו עשו עליות קבוצתיות לכל מי שרצה. שחר החמוד רצה עם כולם. לא ברור לי אם מדובר בצדיק או אם פשוט הוא אוהב לשמוע שקוראים את השם שלו.
שמי הערב
מוצאי שמחת תורה
כוכב אחד
עוד רגע חוזרים לשגרה ואני חוזר להיות חילוני עד חנוכה (או עד שבת שאני זוכר אבל לא שומר).
ליל חג סוכות
בכניסה לבית הורי
דלת נעולה
—
בניין חדש
על המרפסת סוכה
נעה ברוח
באמצע הפקק
שבנתיב הנגדי
אוטו כמו שלי
—
מכבש גדול
נישא על ידי משאית
בפקק תנועה
—
רכב מקולקל
בצד הכביש באמצע
פקק תנועה
—
כביש פתוח
מכוניות דוהרות
בדרך לפקק
רמזור אדום
שני אופנוענים
בשיחה
בדרך לים
המכונית משתלבת
בכביש המהיר
עבור המים, הים הוא מקום של שיבה, של חזרה. הם עולים ממנו בעננים, יורדים בגשם ואז מתחילים מסע, בנקיקים, יובלים ולבסוף לנחלים גדולים הנשפכים אל הים.
השיר מתכתב עם התנועה הזו, ומתאר תנועה אנושית, דומה של השתלבות מכביש קטן לכביש גדול, לתנועה אנושית רחבה יותר.
מכאן השיר יכול לקחת אותנו למספר מקומות – אל חוויית הבילוי בים שיש בה מידה של פשוטות המאחדת בין בני אדם – מול אותם מים, תחת אותה שמש, בפחות או יותר אותו גוף אנושי – שמוסתר קצת פחות על ידי לבושים, מותגים ורעיונות.
השיר גם יכול להזכיר לנו שהגוף שלנו הוא ברובו מים, שסופם לחזור למקורם, לאדמה ולים
והוא גם יכול להזכיר לנו שלמרות שכולנו אינדבידואליים מיוחדים, אנחנו חלק מזרם אנושי תרבותי גדול הרבה יותר מאיתנו.
והוא גם יכול לא לעשות שום דבר מזה, פשוט לקחת לים, על הכביש המהיר.
חוזרים מהים
גרגירי חול על רצפת
רכב משפחתי
קניות בשקית
מוכר במסכה ליד
חלון הרכב
הקניות סגורות בשקית, המוכר סגור במסכה. הקונה סגור ברכב. כולם בטוחים. אבל בשביל מפגש, בשביל קשר, בשביל הזנה – משהו חייב להיפתח, מישהו חייב להסתכן, אפילו קצת.
—
בוקר של אביב
בשעון בתוך האוטו
עוד שעון חורף
—
נכנס לאוטו
נוסע אל האופק
בשביל לנסוע
—
הרוגים בצרפת
ארבע מאות תשעים ו
אבא של חבר*
—
לעת ערב
השביל בקצה השכונה
מלא מטיילים
—
עשר בלילה
סוגר את המחשב
בסוף יום עבודה**
משאית שירה
השכונה מתלהבת
איש איש בביתו
(תודה יוני!)
—
פיצה פיצה פי-
צה פיצה פיצה פיצה
וגלידה ביתית
(תודה אולגה על ההומאז' הנפלא לשיר הידוע!)
—
*
גילוי נאות – זה לא בדיוק אבא של חבר, זה יותר שילוב של אבא של מישהו בעבודה של נטע שנפטר, וסבתא של ידידה שקיים חשש שנדבקה. הפואנטה היא שהמספרים הופכים לאנשים. על היחסים המעניינים בין הייקו והאמת ראו כאן
**
יש הרבה מאוד אנשים שהתקופה הזו מביאה להם, לטוב או למיטיב פניות גדולה. יש פחות אנשים שבתקופה הזו עובדים הרבה יותר כרגיל. גם אני וגם נטע מהסוג השני, זו ברכה גדולה שבאה עם עומס גדול מאוד.
התקופה הזו מזמנת אין ספור רגעים קטעים שמקפלים בתוכם את הדרמה הענקית של העולם. במהלך השבוע אני מלקט אותם עם תמונות ומעלה לאינסטגרם. הנה מיטב הרגעים של השבוע, נקיים מפרשנות.
שמונה בבוקר
פותר תרגילים בחשבון
ילד בפיג'מה
—
נוסע למשרד
איפה שתמיד הפקק
רגל על הגז
—
שלט חוצות
עוד פרסומת לאירוע
שכבר לא יקרה
—
עשר בבוקר
בחניון של המשרד
מכונית אחת
—
מסדרון שומם
עדיין על התקרה
קישוטי פורים
—
בוקר של אביב
זקן בודד ברחוב
מריח פרח
—
עולה מעבר
לגדר החיה
צחוק ילדים
—
בבית הקפה
יושבים על הכיסאות
עוד כיסאות
—
תחת השמים
במרחק של שני מטרים
תפילת ערבית
—
פרחים בשדה
עננים חולפים מעל
הדסה עין כרם
Powered by WordPress & Theme by Anders Norén