fbpx

תגית: רגשות Page 1 of 3

טבעות חדשות – טקס חידוש הברית

עשר שנים
אחרי החופה
טבעות חדשות

בין כל ההתרגשות של החגים, נטע ואני (וחברים ומשפחה) מצאנו זמן להתרגשות נוספת – כי השבוע חגגנו עשר שנים לנישואים שלנו. ולא רק בטבעות חדשות, אלא באירוע מושקע, עם טקס חדש ואפילו מחווה לכתובה. 

למי שהיו (ריגשתם ושימחתם אותנו מאוד) ולמי שלא היו – הנה כמה רגעי שיא בשירים ובתמונות*

*= תודות בסוף

הכנות

פרחים לבנים
מקשטים את החצר
זוג וחברים

האירוע התקיים בקרצ'מע שזה פונדק דרכים ביידיש ומקום מיוחד, אבל קצת מוזנח בעין כרם. העין הטובה של חברה מוכשרת יחד עם הידיים הנדיבות של עוד חברים* עזרו לנו להפוך אותו לפשוט ומקסים.

צמד עצים
יוצרים צמרת אחת
מחווה לכתובה

לקראת הטקס רצינו לעשות גם חידוש לכתובה שלנו**, ותוך כדי המחשבות של מה נכתוב בה עלה לנטע רעיון מקסים שלא נכתוב בה כמעט שום דבר. בהשראת עצים שראינו בטיול שעשינו לפני שנים, ביקשנו מידידיה שלנו* לצייר לנו שני עצים שגדלים שלובים זה בזה. על כל אחד מהם כתבנו חמש מילים המייצגות את האיכויות שאנחנו מביאים לקשר וחשובות לנו בו. בשורשים כתבנו את האיכויות שהן הקרקע המשותפת שממנה שנינו צומחים. (אם אתם מכירים אותי ואת נטע אתם מוזמנים להסתכל מקרוב ולנחש מי זה מי – ניתן רמז בתשובה הגאונית (!!!!) של שחר "זה הצד של אבא כי אבא הוא ילד מבפנים, ואמא היא אמא גם מבפנים וגם מבחוץ".

קבלת פנים 

אירוע קטן
עם כל אורח שנכנס
חיוך מתרחב

אז קודם כל זו לא חתונה, ולכן הזמנו לאירוע רק משפחה קרובה וחברים, וגם להם נתנו פטור גורף לכל מי שלא רואה את עצמו מתחבר לאירוע כזה שהוא לא סטנדרטי וגם רגשי ורוחני (כלומר קיטשי והיפי). 

כה משמחות
המתנות שאמרנו 
שאין צורך

חסרונם
כמעט ולא מורגש
האבות שלנו

מעגל שירה

שיר ראשון
בקצב מהיר ממנו
פעימות ליבי

קולות חברינו
ממלאים את החלל
שיר כניסה לחופה

אז אחרי שכולם אכלו* ושתו ופטפטו, התחלנו את הטקס במעגל שירה מקודשת שהובל על ידי חברינו המוזיקאים*. כשעצמתי את העיניים ושמעתי את כולם שרים, במיוחד את שיר הכניסה לחופה שלנו, הרגשתי עטוף ומחובק  – כמו בחופה של צלילים. בין השירים בירכו חברים ומשפחה ואנחנו סיפרנו בקצרה על הזוגיות שלנו ועל הסיבה שאנחנו עושים את הטקס הזה.

מברך אותנו
כאחד האורחים
מטפל זוגי

בקצרה מאוד נגיד שהזוגיות שלנו שהתחילה באהבה גדולה ובקשר אינטנסיבי שבו עשינו כמעט הכל יחד. אבל היא ידעה ימים קשים בעקבות משברים אישיים שעבר כל אחד מאיתנו – והקושי שלנו לתמוך אחד בשנייה בתוכם. התסכול והכאב שנוצר ביננו הביאו אותנו לטיפול זוגי שעזר לנו להחזיק ידיים בזמן שכל אחד מאיתנו בונה מחדש את עצמו כאדם שלם המסוגל לתמוך קודם כל בעצמו ואז באחר, וגם עזר לנו לראות, כל פעם מחדש, שהאהבה הגדולה שלנו מעולם לא הלכה לשום מקום. הטקס הוא בעצם הבשלה של תהליך של מספר שנים של איחוי וריפוי של הקשר עם שורשים עמוקים יותר, על יסודות איתנים יותר.

החלפת טבעות

הטבעת שלך
עוברת במעגל
מגבר לגבר

היות וזו לא חתונה לא רצינו לשחזר את מבנה הטקס – אבל רצינו לעשות תהליך משמעותי של החלפת טבעות שבו גם הקהל ייקח חלק. בטקס שיצרנו ביקשנו מכולם וכולן ליצור מעגל שחציו גברים וחציו נשים – כשאני ונטע עומדים בנקודת בנקודת החיבור. שחר עמד במרכז והביא את הטבעות* לזוג חברים* שעמד בקצה השני של המעגל בזמן שכולנו התחלנו לשיר יחד ניגון מרגש. החבר לקח את הטבעת שאני אתן לנטע, החזיק אותה בידו וטען אותה בכוונה ואהבה – והעביר אותה לגבר לידו. כך עשתה גם בת זוגו עם הטבעת שנטע תיתן לי. כך עשו כל הגברים ונשים עד שהטבעות הגיעו אלי ואל נטע. בשביל לקבל אותן היינו צרכים לעמוד גב אל גב, אחור באחור. אחרי שקיבלנו את הטבעות הלכנו זה לצד זו אל מרכז המעגל והסתובבנו להביט זו בזה.

פנים בפנים
מדייק מה שאמרתי לך
תחת החופה

מה שאמרת לי
מתחת לחופה
מילה במילה

בשיא הטקס, כמו החלק הכי מרגש בחופה, כל אחד מאיתנו חידש את הברית במילים של אהבה שהתכתבו עם המילים שאמרנו לפני עשר שנים. אז ונתנו אחת לשנייה את הטבעות עם כל הכוונות והברכות ואהבה, שלנו ושל החברים והחברות שלנו.  עכשיו לשיר הזה יש הרבה יותר מובן:

עשר שנים
אחרי החופה
טבעות חדשות

מלא כוכביות של תודה

  • תודה לאיתן על הצילום (ועל השיתוף המקסים שלהסתכל דרך העדשה גורם לו להתרגש יותר)
  • תודה אפרת על העיצוב המוקפד, תודה תבור ואמיתי על העזרה בסידור
  • תודה יפעת על הציור המקסים של העצים
  • תודה קייטרינג סכין ומזלג (מבית מיכאלה) על האוכל המעולה והשירות הנעים
  • תודה תבור, מרים, מאיר ואורן – על הליווי המוזיקלי
  • תודה מירה, דותן, שרה ואיתן, אמא על הברכות ולכל מי שברכו באופן ספונטני
  • תודה לסטודיו קוויטנר – על הטבעות המדהימות
  • תודה נאווה וירח על העזרה בתכנון וההובלה של מעגל השירה ושל הטקס
  • תודה לכל החברים והחברות, ולמשפחה היקרה שלנו – על הזמן, על האהבה, על השמחה.

כוכבית שתיים – חפירות למתקדמים

גם את החתונה שלנו לפני עשור לקחנו מאוד ברצינות – ואפילו כתבנו על זה כמה קטעים כולל על הכתובה הנקבית שכתבנו כתמונת מראה לכתובה המסורתית (כי (מכל מיני סיבות המפורטות בטקסט) התחתנו בטקס אורתודוקסי). אזהרת חפירה ארוכככככה  – בואו נגיד שזה נכתב לפני שכתבתי שירי הייקו 🙂

מפציצים את מולדתי

מטוסים
מפציצים את מולדתי
אתר חדשות

בנימין מיניץ'

השיר הזה, שנכתב במסגרת ליווי אישי לכתיבת הייקו ביום, מתאר בצורה חדה את הפער שבין האירועים הדרמטיים לבין המציאות הפשוטה והיומיומית שבה אנחנו מתעדכנים בהם. הקשר האישי של בני לאירועים כמובן מחדד עוד יותר את הפער הזה ומוסיף רובד של רגשות שלא כולנו חווים.

השיר הזה מזכיר שיר מהספר שלי "פתאום כוכבים" :

עדכונים חיים
אזעקה בבית שמש
פעמוני רוח

כמו שירים אחרים בספר, הוא מופיע כאן באתר בליווי כמה מילים של פרשנות שפותחות את היחס המורכב בין, מציאות והדיווחים עליה.

גם שרית שאותה אני מלווה רצתה לכתוב הייקו בהשראת האירועים הדרמטיים. במקום להתמקד בפער בין הדיווחים לחוויה הצעתי לה לנסות לכתוב מתוך סיטואציה שעליה היא קראה:

מטוסים רוסיים
סירנות עולות ויורדות
לידה במטרו

שרית ברק שחר

בפנים ובחוץ, קולות התרבות והטבע, האימה והתקווה – בשיר הזה יש הכל.

מי ייתן ונדע ימים יותר שקטים

שמיכה סינטטית

דיכאון
שמיכה סינטטית רכה
רדיאטור כבוי

פצעי ילדות

פצעי ילדות
בוכה על הכתף
של בני

השיר הזה הוא אחד החשופים. זה לא יפתיע אתכם שכגבר זה לא פשוט לי לבכות, ולבכות ליד הילד שלי זה קשה שבעתיים. יש לי איזה קול פנימי שאומר לי שהוא לא צריך לראות אותי ככה. אני מעולם לא ראיתי את אבי בוכה לידי.
אבל כשעשיתי את זה, ראיתי כמה זה פשוט וטבעי עבורו, כמה מרפאת עבורי הידיעה הפנימית שאפשר, שמותר. ואולי עוד יותר מרפאת היא הידיעה ששחר יגדל להיות גבר שיודע שגברים יכולים לחוות ולבטא את כל מנעד הרגשות האנושיים. כמעט.

עמוק בתוכי
אני מוצא את הזעם
של שחר

אוזי הבר

אווזי הבר
שוב בדרכם הביתה
החיבוק שלך

השיר הזה לא מובן. אבל הוא יהיה קצת יותר מובן עוד מעט. קריאה של השירים שלי מהשבועיים האחרונים שבהם אני כמעט רק בבית הראתה לי כמה הבידוד הזה גרם לשירה שלי להתכנס, להפוך למאוד אישית ופרטית.

אז השבוע במקום להתנגד לזה אני רוצה לחלוק איתכם משהו מהעולם הפרטי שלי, וזה את אחד השירים המרגשים ביותר שאני מכיר. השבוע יצא לי לחלוק אותו עם נטע ברגע שחוותי קושי גדול. תקראו את השיר, ואז שוב את ההייקו.

Wild Geese | Mary Oliver

You do not have to be good.You do not have to walk on your knees
for a hundred miles through the desert repenting.
You only have to let the soft animal of your body
love what it loves.
Tell me about despair, yours, and I will tell you mine.
Meanwhile the world goes on.
Meanwhile the sun and the clear pebbles of the rain
are moving across the landscapes,
over the prairies and the deep trees,
the mountains and the rivers.
Meanwhile the wild geese, high in the clean blue air,
are heading home again.
Whoever you are, no matter how lonely,
the world offers itself to your imagination,
calls to you like the wild geese, harsh and exciting –
over and over announcing your place
in the family of things.

אווזי הבר
שוב בדרכם הביתה
החיבוק שלך

מפגש גברים

בשביל עפר
בדרך למפגש גברים
לפני Audi

PresentMAN – ככה נקראה התכנסות הגברים שהתקיימה במרחב אישתר ובה ביליתי סופשבוע מעניין ועוצמתי. היו בו רגע או שניים שבהם הייתי ממש מחוץ לאזור הנוחות שלי (מתוך בחירה מלאה) והמון המון רגעים אחרים שהייתי ממש בתוכו – בסדנאות וטקסים שנוגעים מזוויות שונות בגבריות ומיניות. ביומיים וחצי כתבתי יותר מ 30 שירים – הנה הטובים שבהם.

(שיווה ושקאטי הם ייצוגים של הגברי והנשי בהתאמה שתרבות הניו אייג' שאבה מהמיתולוגיה ההודית).

שלום שיווה

עובר בכוח
דרך שורה של גברים
אל תוך החיבוק

מעגל גברים
גבר חסון במרכז
מתייפח בקול

צורח עליך
אני אהרוג אותך
כאב בגרון

תודה אחי
על האהבה שלך
שפגעה בי

בתוך אוהל
שני גברים מתחבקים
מדברים טנטרה

סדנה על פורנו
מה ניסית לשחרר
בושה או אשמה*

מי לדעתכם
הגבר הכי מושך
ידיים עלי

שלום שאקטי

אחרי יום וחצי שבהם היו רק גברים במרחב, ביום האחרון נכנסו אליו נשים ליום של סדנאות וטקסים משותפים.

יושב מול אישה
מעריץ את הרוך
מגולם בגוף

מבט בעיני
במעט מאוד מילים
את רואה אותי

מצח ברצפה
משתחווה לאישה
שיווה לשאקטי

עומד זקוף
אישה משתחווה לי
שאקטי לשיווה

*כוכבית

את השיר על סדנת הפורנו חשוב לי להסביר. לא הייתי בסדנה כי לשמחתי זה (כבר) לא עולם שמעסיק אותי. השיר הוא על שיחה מעניינת עם מי שהעביר את הסדנה – שאמר לי בין השאר שהמטרה שלו היא לשחרר את האשמה סביב פורנוגרפיה. אחת ההבחנות הכי חשובות שלמדתי מ Brene Brown היא בין אשמה לבושה. אשמה אומרת לנו – "עשיתי משהו לא בסדר". זה רגש חשוב ומיטיב כי הוא גורם לנו לצמצם את הפער בין החיים שלנו לערכים שלנו. בושה לעומת זאת אומרת לנו "אני לא בסדר" – והיא הכוח המניע מאחורי התמכרויות, אלימות וכנראה רוב הזוועות בעולם הזה. בעקבות השיחה שאלתי את עצמי  – כמה במרחבים אלטרנטיביים שבהם עושים עבודה חשובה מאין כמוה של לשחרר את הבושה, מוותרים לפעמים יחד איתה גם עם על האשמה?

אמת עירומה

בעיניים סגורות
גברים מדברים על מין
בעירום מלא

הסדנה "אמת עירומה" הייתה משמעותית כל כך עבורי שהקדשתי לה פוסט נפרד.

סקרנים?

מזומנים לקרוא עוד על PresentMAN

ועוד על אישתר

מדברים על מין

בעיניים סגורות
גברים מדברים על מין
בעירום מלא

בסוף השבוע שיש לי כל כך הרבה להגיד עליו שכתבתי בו יותר מ 30 שירים. עוד על זה בסוף.

הפוסט הזה מוקדש לסדנה אחת מתוך סוף השבוע הזה "אמת עירומה". אני מודה שכשנכנסתי לא הבנתי שהשם יהיה כל כך לא מטאפורי. מה קרה בסדנה הזו? זה התחיל במעגל של גברים בכיסוי עיניים וסביבו מעגל של נשים גם הן בעיניים מכוסות. ואז גיא אריאלי וקרן כהן רייפמן שהנחו את הסדנה הציעו לכל המשתתפים להוריד את הבגדים ואיתם את הבושה ואת ההגנות, ואז הזמינו את הגברים לספר על המיניות שלהם.

הסיפור שלך
שוב כיסוי העיניים
נרטב מבפנים

השיר הזה משקף את העוצמה של החוויה הזו עבורי ועבור אחרים. של מי הסיפור? אנחנו לא יודעים. אנחנו לא רואים, רק שומעים, ועם זאת אנחנו מרגישים. הבד הרטוב הוא עדות עדינה לכאב עמוק ונסתר שבו נגע הסיפור. שוב. כי לא זה סיפור אחד, אלא אחד ועוד אחד ועוד אחד. זה הסיפור שלי. זה הסיפור שלך.

אחרי שנגמרו הסיפורים של הגברים ניתן זמן לנשים לחלוק את החוויה שלהן להקשיב לגברים.

סולחת לאבא
שעזב בגיל שש
אישה בת שלושים

המלצת קריאה

אם משהו בפוסט הזה נוגע בכם ועושה לכם חשק לחקור את קצת את האופן המופלא והכאוב שבו מיניות מתבטאת בעולם אני רוצה להמליץ לכם על ספר חדש, מעניין ומרגש בשם "זקופים – גברים מדברים מיניות" שהוא "בן הזוג" של הספר המעניין ומהמרגש לא פחות "ערות – נשים מדברות מיניות" שיצא לפני שלוש שנים בערך (הם לא ביחסים מונוגמיים. במקביל לזקופים יצא גם "מתעוררים – גברים מדבירם מיניות" שאותו עוד לא קראתי).

נו…אז איפה היית בסופ"ש?

בהתכנסות גברים שנקראה PresentMAN – במרחב מעניין שנקרא אישתר. את המיטב מ 30 השירים שכתבתי שם אפשר לקרוא כאן

גם לי כואב

אני אשבור אותך
נוסע צועק על נהג
גם לי כואב

תוך כדי מרדף
אחרי האיש שאיים
ברך שבורה

האיש שתועד
ופורסם בחדשות
הסגיר את עצמו

תוקף נהג האוטובוס מהסרטון הסגיר את עצמו


גבר ברכב קטן

מהר בכביש צר
גבר ברכב קטן
צופר לכלב

כשהאוטו חלף על פני והתרחק עלה בי רצון לחורר את השמשה האחורית שלו עם תת מקלע. ואז עצרתי ונשמתי, וניסיתי לכתוב הייקו בשביל להבין מה כל כך עצבן אותי. הבנתי שברגע (ובשיר) התמים הזה מקופלת המון מהדרמה והטרגדיה של גברים, ושל גבריות, כולל  את שלי. אבל אני לא אחפור באוויר אלא צמוד לטקסט.

השיר מתחיל בתנועה שלא הכי מתאימה במדיום שבו היא מתרחשת, תנועה מסוכנת ומסכנת.

מי שאחראי לתנועה הזו הוא גבר. גבר שנמצא בתוך סמל של גבריות. אבל קטן. כזה שאין בו הרבה מקום לאנשים אחרים – אמיתיים או סימבוליים.

אבל יש אחרים. האחר הוא לא איש אלא כלב והגבר מתקשר איתו ואומר לו בצליל גס וצורם, אני דואג לך, אני לא רוצה לפגוע בך, תתרחק.

הגבריות הקטנה, שעסוקה בתנועה של עצמה, ואולי בהנאה והריגוש שיש במהירות, לא רוצה לפגוע, אבל גם לא להאט. הפתרון שהיא מוצאת הוא להעביר בגסות את האחריות לביטחון לאחר, שאותו היא מסכנת. וזה מעצבן.

אבל מה שבאמת מעצבן, זה שאני מכיר את הגבריות הקטנה הזו מעצמי, אני מכיר את החופש והפשטות שלה וגם את הכאב שהיא גורמת לאחרים ולעצמי. וברגע הזה היא חיה בי, ועולה כרצון לשבור לגבר הקטן הזה את כל העצמות. רצון שהופך להייקו.

והיות והכלבה שלי מסתובבת חופשי ברחובות עין כרם (כבר 8 שנים – היא יודעת מה היא עושה) אני אסיים בשיר משלים שכבר פרסמתי בעבר:

גבר שבלם
בשביל להציל כלב
שואל מי אשם

עולה לאט במעלית

קריאות לעזרה
עולה לאט במעלית
מפלס המים

שניים נלכדו במעלית בחניון שהוצף בת"א – וטבעו למוות

Page 1 of 3

Powered by WordPress & Theme by Anders Norén